הסיפור של ג'ו ויטלי, מכוכבי "הסוד" הוא דוגמה לאיך לשנות את ההשפעה של אירועים על חייך,
פשוט ע"י שינוי האופן בו את זוכרת את האירועים האלו.
וגם... האם זה עוזר לנו להאשים את ההורים שלנו בטעויות שעשו כלפינו כילדים?
בדרך כלל זה אותו החלק שתפס את תשומת הלב שלנו, ושעורר בנו רגש חזק.
ויש לנו נטיה לזכור בעיקר את החלק הזה, ולהזניח את שאר הפרטים או האירועים בסיפור הזה.
אני רוצה לשתף איתך סיפור ששמעתי באחת הסדנאות של ג'ו ויטאלי, מנטור מפורסם להתפתחות אישית ומכוכבי הסרט "הסוד".
ג'ו מספר שכשהוא היה ילד הוא נורא רצה לנגן בגיטרה וביקש מאבא שלו שיקנה לו גיטרה.
וכמתנת חג המולד אבא שלו קנה לו גיטרה מקרטון בשני דולר.
ג'ו הקטן היה כל כך מאוכזב. הוא הסתכל על הגיטרה הזו ממש בגועל ועד לבגרותו במשך עשרות שנים לא סלח לאבא שלו על כך.
בכל פעם שחשב על הגיטרה מקרטון שהוא קנה לו – הוא הוצף ברגשות עלבון, תסכול ואכזבה.
יום אחד כשכבר הפך לנגן וזמר ואף היה במהלך עבודה על אלבום – הוא החליט לסגור את הסיפור הזה שאכל אותו מבפנים, והפריע לו ביצירה.
הוא פנה לאביו ושאל אותו: "אתה זוכר את הגיטרה מקרטון שקנית לי אז…"
ואביו מיד זכר וענה: "כן, אני זוכר את הדבר הזול ההוא!"
וג'ו שאל אותו: "למה קנית לי דווקא את הגיטרה צעצוע העלובה הזו, כשרציתי לנגן בגיטרה אמיתית?"
ואבא שלו סיפר לו: "בערב חג המולד – נסעתי בסופת שלג לעיר אחרת ששם היתה חנות שמכרה את זה בשני דולר, כי לא היו לי אז אפילו חמישה דולר"…
אבא שלו היה בתקופה זו ללא פרוטה, נאבק לפרנס את אישתו וארבעת ילדיו ולא רצה לאכזב בחג המולד את בנו הקטן שכל כך השתוקק לגיטרה…
באותו הרגע ג'ו הרגיש שהסיפור שלו נכתב מחדש. זה כבר לא אותו סיפור קורבני שסיפר לעצמו כל החיים!
את הסיפור הישן הוא סיפר לעצמו מזווית ראיה של ילד מאוכזב ונעלב, שלא קיבל מה שרצה לחג המולד.
ואת אותה גרסה ילדותית של הסיפור הוא סחב איתו במשך כמעט 50 שנים!!!
ברגע שהוא שמע על המאמץ והאהבה שאבא שלו השקיע בקניית אותו צעצוע בשבילו – הוא שכתב את הסיפור שלו:
"אבא שלי ממש יצא מגדרו כדי לנסות ולהביא לי מתנה שהכי קרובה למה שאני אמרתי שאני רוצה."
מאז שהוא מספר לעצמו את הסיפור בגרסה העדכנית – לא רק שהוא אוהב את גיטרת הצעצוע שהוא קיבל, הוא גם אוהב את אבא שלו עוד יותר.
והכי חשוב – הוא הרגיש שהוא ניקה את כל האנרגיה סביב הנגינה בגיטרה עבורו – ומאותו רגע הצליח להפיק 50 אלבומים של מוסיקה.
כי לכל אחד ואחת מאיתנו קרו סיטואציות לא נעימות בילדות. לחלק יותר ולחלק פחות, אבל לכולנו זה קרה.
הבעיה שלפעמים הסיטואציות האלו משמשות להצדקת מגבלות ותקיעות שאנחנו חווים בחיים בהווה.
כשאת מספרת לעצמך ולאחרים את הסיפור הזה – כהצדקה וכגורם לחסר שאת חווה כיום – זה רק גורם לך להמשיך ולהיות תקועה באותה אנרגיה של חסר.
תבחרי את אחד מסיפורי החיים שלך, כזה שאת מספרת לפעמים לאנשים (ובמיוחד בהקשר של דברים לא טובים שאת חווה גם כיום).
ובמקום לספר לעצמך את אותה גרסה ישנה – תנסי לנער אותה מהאבק ולהסתכל עליה מזווית אחרת.
איזו עוד משמעות יכולה להיות לסיפור הזה בשבילך?
אם היית יכולה לזכור את הסיטואציה בדרך אחרת לגמרי, כזו שתגרום לך להרגיש טוב יותר – היית זוכרת ש…………
כידוע, אנו מבססים את הסרט של חיינו על המסרים המוקדמים שקיבלנו כילדים.
ילד "טוב", "רע", "שובב", "בינוני בהישגיו" וכו'.
מרבית מדפוסי ההתנהגות שלנו מקורם באירועים או מצבים שנטמעו בנו בילדותנו, כאשר האנשים הדומיננטים והמשפיעים ביותר הם לרוב ההורים שלנו, או מבוגרים משמעותיים אחרים בנוף ילדותנו.
בנושא שמציק לנו - הדבר הכי קל הוא להאשים את ההורים שלנו ולהישאר "קורבנות" של המצב.
אבל יש לזה מחיר גבוה. המחיר שנשלם על כך הוא: הנצחת המצב ותקיעות נוראית.
כי כשאנו מאשימים מישהו אחר אנו מוותרים על הכוח שלנו לשלוט בחיינו ובעתידנו.
צריך להבין שגם ההורים שלנו, או המבוגרים האחרים שהקשו עלינו או פגעו בנו בילדותנו, עשו אז כמיטב יכולתם המוגבלת, עם הידע והמודעות שהיו להם אז. כל שיכלו ללמד אתכם הוא מה שהספיקו ללמוד בעצמם.
ולכן, במקום להאשים את ההורים שלכם – עדיף שתראו בהם כשותפים למסע שלכם, אשר "חולשותיהם" הותאמו במדויק להתפתחות הרוחנית אשר אתם נועדתם לעבור.
אם תצליחו לסלוח להם על חוסר השלמות שלהם, תוכלו לקבל גם את עצמכם כבלתי מושלמים ולהשתחרר מהתקיעות באותו נושא מציק.
והכי חשוב: אם תעשו את זה יש סיכוי הרבה יותר גבוה שאתם כבר לא תעבירו את אותו הדפוס לילדים שלכם!
עד כאן להפעם,
באהבה, נויה